מוראל ( ויל ) בע"מ נ' רוזטי מזון בע"מ

החלטה

בבקשת הנתבעת לפסלות שופט

לפניי בקשה לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט לפסילת שופט.

המבקשת טוענת כי במהלך חקירת המצהיר מטעמה ע"י ב"כ התובעת, התנגד בא-כוחה התנגדויות "במקום" שנדחו על ידי בית המשפט, ובהתנשאות. והתחושה הייתה כי דעתו של בית המשפט התקבעה "והראיה לכך הינה כי בסיום הסיכומים שלי.. הודעת שהתביעה התקבלה.. זאת מבלי לעין בסיכומי הצדדים.. ולחשוב.. כאשר יש טיעונים משמעותיים.. של חוסר תום לב מובהק..נוכח הכלל של המוציא מחברו עליו הראיה..וישום תאוריית הנזק הראייתי..ועדו טיענים מורכבים..שיש ליתן עליהם את הדעת" (ההדגשה במקור-י.ב). עוד הוסיפה המבקשת כי התנהלות זו מצטרפת "למסה קריטית של התנהגות קשה" כלפי המבקשת ובא כוחה. בדיון ק.מ הגיע נציג המבקשת/הנתבעת באיחור ולאחריו, התיצב בא כוחו, שהגיע באיחור משום שהיה בבית משפט בתל-אביב. לפי הטענה, ניהל בית המשפט דיון שלא בנוכחותו של עורך הדין וב"כ התובעת ניסה ליטול פסק דין במעמד צד אחר, למרות שידע שהנתבעת מיוצגת. לפי הטענה, התנהלות זו היא עבירה אתית של ב"כ התובעת. יתר על כן, התחושה היא שלולא הגיע נציג הנתבעת "היה ניתן פסק דין". נדבך נוסף לאותה מסה קריטית, לפי הטענה, הוא שבית המשפט דחה בקשה מוסכמת שהגישה הנתבעת לדחיית מועד דיון ההוכחות על מנת שיוכל בא-כוחה "לנפוש" "נוכח אפיסת כוחות" בכנס לשכת עורכי הדין של מחוז תל-אביב באילת. לתדהמתו של ב"כ המבקשת, בקשתו נדחיתה.המבקשת סבורה כי על בית המשפט לפסול את עצמו, למצער בשל פגיעה במראית פני הצדק.

המשיבה (התובעת) מתנגדת לבקשה מהטעם שלא התקיימו נסיבות שיש בהן חשש ממשי למשוא פנים. החלטות בית משפט שאינן מטיבות עם המבקשת, אינן מקימות עילת פסלות והדרך להתמודד איתן היא בערעור. בית המשפט שמע את הצדדים ואף את סיכומי הנתבעת באריכות, כעולה מן הפרוטוקול, ואין פגם בהצעתו לאחר שמיעת סיכומי הצדדים. לעניין האיחור לדיון ק.מ – הפרוטוקול משקף את הדיון. הנתבעת ובא כוחה איחרו איחור בלתי סביר, ללא כל הודעה או בקשה, ואין בכך כל עילת פסלות. גם לעניין דחיית הבקשה לביטול דיון ההוכחות, לא נפל פגם בהחלטה, משום שמועד הדיון היה ידוע מיום 16/12/09 והנתבעת לא מצאה להגיש את הבקשה לדחיית תקופה ארוכה. המשיבה גם התייחסה לגופן לטענות לחוסר תום לב מצד התובעת, שנטען בבקשת הפסילה שהוכחו, ולהתנגדויות שנדחו.

דין הבקשה להידחות.

כרקע כללי אציין כי עסקינן בתיק סדר דין מהיר שבו תבעה התובעת מהנתבעת סך של 32,000 ₪. הבקשה הוגשה לאחר שנשמעו עדויות הצדדים וב"כ הצדדים סיכמו בע"פ, כמקובל בתיקים המתנהלים בסדר דין מהיר. בתום שמיעת הראיות והסיכומים, הביע בית המשפט את דעתו כי דינה של התביעה להתקבל והציע לצדדים שהתביעה תתקבל בהסכמה תוך חסכון בהוצאות. על כך יצא קצפה של הנתבעת, שבתום שעות ספורות מהדיון, הגישה את הבקשה דנא.

סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 קובע כי שופט לא ישב בדין אם מצא מיוזמתו או לבקשת בעל דין "כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". מעבר לכך מפרט החוק עילות פסלות ספציפיות שבהתקיימן יפסול השופט עצמו מלשבת בדין.

על פי הפסיקה, "הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן..אשר על כן, אסור לשופט לפסול את עצמו בלא שנתקיימה אחת מעילות הפסילה שבחוק, שכן בכך הוא מפר חובתו לישב בדין" (יגאל מרזל דיני פסלות שופט (התשס"ו), 22).

כפי שנקבע בע"א 94/1570 שירותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים המלח טענת הפסלות צריך שתעבור שתי מסננות, המסננת הדיונית, לאמור: מועד העלאת הטענה; והמסננת המהותית, דהיינו: נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

המבחן לקיומו של החשש, כפי שפורש בפסיקה, הוא מבחן אובייקטיבי. חשש סובייקטיבי גרידא מצד הטוען לקיום חשש ממשי למשוא פנים, אינו מקים עילת פסלות (ע"פ 1172/04 מחאג'נה נ' מ"י; בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יו"ר ועדת חקירה, מח(3) 573). "לא רגישותו הסובייקטיבית המיוחדת של המערער היא קובעת לעניין זה אלא השאלה היא האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט" (ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מ"י, פ"ד לו (1) 247). כפי שנקבע בעניין ארגל הנ"ל, "החשש הממשי בו מדובר צריך להתקיים לדעת בית המשפט ולכן לא דעתו של המבקש לפסול היא הקובעת".

לא מתקיים בענייננו המבחן המהותי בדבר קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. אין כל פגם בכך שבית המשפט הביע את דעתו בתום שמיעת הראיות והסיכומים, כי דינה של התביעה להתקבל. בית המשפט מוסמך, ורשאי היה, אף ליתן פסק דין באולם באופן מיידי. על אחת כמה וכמה בתיק המתנהל בסדר דין מהיר. אין בכך משום ראיה, כנטען, כי דעתו של בית המשפט נתקבעה או שלבית המשפט "לא היה כח לשמוע את הדברים". אין מקום להתייחס כאן לטענות לגופו של התיק, כגון לעניין הוכחת חוסר תום לב מצד התובעת או אם נכון עשה בית המשפט כשדחה התנגדות כזו או אחרת. הדרך להתמודד עם הדברים היא בהגשת ערעור. אין יסוד לטענה כי ההתנגדויות נדחו בהתנשאות. התחושות הן תחושות סובייקטיבית של הנתבעת שעל פי הפסיקה, אינן מקימות עילת פסלות.

אשר לעניינים הנלווים הנזכרים בבקשה כאן – עניין קדם המשפט שהתקיים ביום 2/11/09 ודחיית הבקשה לביטול דיון ההוכחות מיום 18/4/10 – אלה אינם עוברים אף את המסננת הדיונית. הנתבעת לא הגישה כל בקשה בסמוך לאחר האירועים הנ"ל, בחרה לקיים את דיון ההוכחות ומצאה להגיש את הבקשה רק לאחר שנשמעו הראיות, סיכומי הצדדים בע"פ ועמדת בית המשפט בתום שמיעתם (ר' גם תקנה 471 ב בדבר החובה להגיש את הבקשה מייד עם היוודע עילת הפסילה). לגופו של עניין, אין באלה כדי להקים כל חשש ממשי למשוא פנים. אשר לדיון ק.מ - הפרוטוקול משקף את התנהלות הדברים. הדיון נקבע לשעה 10:00. נציג הנתבעת התייצב לאחר השעה 10:23. בשעה 10:23 ביקשה התובעת/המשיבה לקבל פסק דין בהעדר התייצבות אלא שעם העלאת הבקשה, התייצב נציג הנתבעת/המבקשת וציין שעורך דינו נמצא בבית משפט בתל-אביב. בהמשך התייצב עורך הדין ואז התנהל דיון. ההחלטה הדוחה את הבקשה לדחות את דיון ההוכחות, מנומקת ומדברת בעד עצמה.

קיצורו של דבר, התחושות הן תחושות סובייקטיביות של המבקשת, שעל פי הפסיקה אינן מקימות עילת פסלות. יתר הטענות אותן העלתה המבקשת הינן טענות לגופן של ההחלטות, שתוכנן אינו מקובל על המבקשת. הדרך להשיג על ההחלטות לגופן היא להעלות הטענות בפני ערכאת הערעור, ולא בבקשה לפסילה.

לאור האמור, לא קמה עילת פסלות והטענות נדחות.

המזכירות תדוור לצדדים בפקס מזכירות.

ניתנה היום, כ"ו אייר תש"ע, 10 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: